יום החירות הלאומי
(שיעור של הרב קשתיאל. סוכם ע"י רויטל רגב, תלמידה של אהובה)
אפשר להמר על הרבה דברים. על מה שווה לשני חברים להתערב ולסכן 400 זוז?? (שווה ערך למשכורת של שנתיים!)
הגמרא (שבת ל ע"ב - לא ע"א) מגלה לנו: מי שיצליח להרגיז את הלל הזקן- יזכה בסכום הנכסף!
ז"א שיש נושא מאוד טעון ששווה להשקיע בו המון המון כסף. וזה מאוד מעסיק את כולם
כי הלל הוא דמות שמחייבת. את כוולם. נשיא ישראל, ת"ח עצום,כל האחריות של העם עליו והוא תמיד נעים וסבלן לכולם, למרות שעול הציבור עליו. מחייב...
ואם הוא מצליח, אז מה אנחנו נגיד?
ויש יצר הרע כזה שמצפצף באוזן.. שמנסה לשכנע אותנו שזה לא באמת, לסדוק סדקים בדמותו המופלאה של הלל, כי אם נצליח, והלל יתרגז, אז זה מאוד מרגיע, אז גם אנחנו פטורים מעבודת מידות.
ומסתבר שאנשים מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף בשביל לסדוק את דמותו, בכדי לקבל פטור ממטלות קשות...
הולך אותו איש, בערב שבת,
ערב שבת זה זמן שבו יש לחץ. למה? כי הזמן הולך וקצר, ויש פחות אפשרויות (קל וחומר בשעון חורף)
וכשיש לחץ, אנחנו מגלים מי האדם באמת. כשהכל רגוע זה לא חכמה.
אני אחשוף, חושב אותו איש, שגם הילל, ברגעי הלחץ, הוא בעצם בדיוק כמו כולם.
הוא מגיע וצועק בשכונה "מי כאן הלל" וכשהלל יוצא אליו מבית המרחץ, הוא מפנה אליו 3 שאלות, כל אחת בהפרש של שעה מקודמתה, שלכאורה נראות סתם שאלות קנטרניות אבל במבט עומק, נראה שהן בירור גדול.
-
מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? (אליפסה)
אתה רואה? לכל הבבליים יש אותו ראש. זה אומר שזה גנטי בילד אין. זה לא מקרי. יש דברים שאי אפשר לשנות. ככה הבן אדם בנוי. גם אני- ככה הראש שלי עובד. ככה אני מלידה.
יש יצר הרע מאוד מתוחכם ואיתו אנחנו צריכים להתמודד והוא אותה מחשבה של ככה אני. ככה הראש שלי עובד. זה מבנה גנטי, מה אני אעשה? אי אפשר לשנות את זה.
זאת עבדות כותב הרב קוק באורות התשובה. זאת עבדות כי אתה לא מוכן להאמין בבחירה החופשית. אתה מצמצם את הבחירה החופשית שלך. עבד- האדון אומר לו מה לעשות. וכשאתה אומר "ככה אני", ככה הראש שלי, כזה אני, אתה מבטל את הבחירה שלך!
לבוא להלל ולומר לו- הראשים של כל הבבליים סגלגל זה לומר: הלל, גם אתה תודה, שיש דברים באדם שאי אפשר לשנות. זה מולד. ראש, תפיסה, זה לא הפיך.
אבל הלל לא מוכן לקבל את זה. הלל מאמין בבחירה חופשית. הראש של כל הבבליים סגלגל כיוון שהמיילדות לא יודעות ליילד. אבל זה ניתן לשינוי! האדם יכול להשתנות. "אם אין אני לי מי לי". כל מה שקשור אליי תלוי בי. האדם צריך ויכול לבחור. אל תגיד ככה הראש שלי. אפשר לשנות.
אחרי שעה חוזר אותו מהמר, שבת כבר מתקרבת, אולי עכשיו כשהלחץ גדל, נגלה סוף סוף שגם לסבלנותו של הלל יש קץ.. ושואל: 2. מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות?
תראה, זה גנטי. מולד. אתה רואה? יש השפעות גנטיות!! אלה העיניים שלי. זה בדם שלי. זה הטבע שלי. איך אני יכול להסתכל על המציאות במבט אחר??
אבל הלל לא מוכן לקבל את זה! הלל מרים את דגל הבחירה!
אל תגיד כזה אני. כך נולדתי. תהיה חופשי. אל תהיה עבד
העיניים של התרמודיים תרוטות כי הם גרים במקום שיש בו סופות חול. והם הולכים עם הפנים אל מול סופות החול והחול נכנס להם לעיניים ומזיק להן.
כולנו, מסביר הלל, נמצאים בעולם שיש בו המון סופות של חול. העולם מלא מלא חול. שישה ימים של חול! רק יום אחד של קודש. החול מקיף אותנו מכל עבר. סופות. חולין. קשה לראות את הקודש. ואם אתה הולך בעיניים פקוחות אל מול סופות החול, זה באמת מזיק לעיניים. אבל מי ביקש ממך להתנהל כך. תיזום, תשנה, אתה יכול להרכיב משקפיים, להסיט את המבט, להסתכל על דברים אחרים. יש לך אחריות. תפעל בחכמה.
הלל הזקן נאלץ להפגש עם אותו מהמר בשלישית כעבור שעה, לשאלה שלישית
מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? והלל משיב גם הפעם, שאלה גדולה שאלת בני.
כי באמת, אלו השאלות הכי גדולות של החיים.
מה בתחום הבחירה החופשית שלי ומה לא. מה בחובתי לתקן בחיים וממה אני פטור ואינו בתחום אחריותי.
ושוב תובע אותו בחור, הפעם, תודה הלל, שהרגלים זה כבר דבר שבאמת אי אפשר לשנות. אני ככה מגיל אפס. איך אני אשנה? תראה, כל הרגליים של האפריקאים רחבות. לשנות הרגלים זה נורא קשה! בלתי אפשרי!
אבל הלל דבק באמת. האפריקאים פיתחו רגליים רחבות כיוון שהם דרים בביצות.
סליחה, מי ביקש ממך לגור בבוץ? להיות תקוע בסיבות? צא מהבוץ! תבנה גשרים, מעקפים. למה בכלל קיבעת את עצמך בהרגלים לא טובים? תבחר! אל תהיה עבד!
ואותו בחור שבא להתקיף את הלל ולחפש את חולשותיו הנסתרות של הלל מוצא את עצמו מותקף בעדינות.. כי פעם אחר פעם הלל אומר לו שאפשר לבחור. אל תגיד ככה אני. אל תאשים אף אחד. אל תקבע את עצמך בתירוצים. קח אחריות. אפשר להשתנות! תאמין בשינוי!
והוא כ"כ מיואש ובמר לו מסנן לעבר הלל.. שלא ירבו כמותך בישראל!! הרסת לי הכל!
כי הוא הפסיד לא רק 400 זוז. הוא הפסיד את כל התירוצים. של ככה אני. ואין לי מה לעשות. ואי אפשר לשנות... הוא פעם ראשונה עומד מול הבחירה החופשית במלואה! תבחר! זה החיים שלך...
הבחור שלנו מעדכן את הלל שלמעשה יש לו עוד המון שאלות אך הוא מתיירא שמא יכעס עליו הלל...
והלל מתעטף ומתיישב מולו ואומר לו בשיא הנחת- שאל בני.
אבל איך??? שבת נכנסת! עוד רגע שבת??
אלא שזו קבלת שבת!!! כי ביום שישי האדם נברא. וביום שישי אומרת הגמרא, הוא חטא. ובאותו יום שישי הוא גם הספיק לעשות תשובה. ואמר "מזמור שיר ליום השבת". על מה? על בשורת התשובה! ואני יושב מולך כנשיא ישראל, כי זה הנושא הכי טוב לעסוק בו בדיוק בקבלת שבת. אין נושא יותר חשוב מזה בעם ישראל. מה זה לקבל שבת? זה להבין שאנחנו בני חורין!
כל השבוע מלא משימות, פתאום נעצר. יש המון משימות ומטלות, אבל בכניסת שבת, זהו אני בן חורין. אני חופשי. חופשי למה? לעסוק בנפש. ויינפש.
השבת מוכיחה לנו שיש לנו בחירה בכל תחום!
בראש- יש מחשבות שאסור להרהר בהן בשבת. ז"א שיש לנו שליטה במחשבות שלנו.
בעיניים- בעת הקידוש אדם מתבונן ביין ובנרות- לתקן את קלקול העיניים שנוצר בימות החול בשל פסיעה גסה.
ברגליים- "אם תשיב משבת רגלך" כל ההרגלים, כל מה שאנו רגילים לעשות באוטומט במהלך השבוע, ממתין בצד.
שבת זהו יום החופש הלאומי של עם ישראל. "דרור יקרא לבן עם בת". יום שכולו בחירה!
רק אל תגידו אנחנו עבדים, אין ברירה, ככה אנחנו בנויים...
"לעולם יהא אדם ענוותן כהלל", המהר"ל מפראג בנתיבות עולם מביא את הגמרא ממגילה- "כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקבה אתה מוצא ענוותנותו"- ללמדך שענווה זו גדולה.
גדולה- זה שאין מגבלות. אף אחד לא יכול להגביל אותו.
כשאדם אומר על עצמו, אומר המהר"ל מפראג, "זה מעבר לכוחות שלי, ליכולות שלי, את זה אני לא יכול לעשות. אל תצפה ממני לתקן את המידות שלי פה, ולעבוד על היראת שמיים שלי שם, זה אני לא יכול". באותו רגע- אתה מציב לעצמך גבולות.
אתה מוגבל? אתה שונה מהקב"ה. מי שמציב גבולות לעצמו, מתנה את השווי שלו- .הוא בעצם בעל גאווה. כי הוא לא מוכן להודות שיש חיסרון שהוא יכול לתקן אותו. הוא אומר כזה אני. למה אתה לא מתקן? אני לא יכול. אני מוגבל. יש לי פטור. בעצם, הוא מתנער מביקורת. ומתשובה. לי אין מה לתקן. אני פטור. זה וזה וזה.. בכלל לא בבחירה שלי.
מי שהוא בעל ענווה מסביר המהר"ל, מכיר בחסרונותיו ולא מרפה מלנסות לתקן אותם. תובע מעצמו לגדול. להתעלות. נחפשה דרכינו. נחפשה וחופש זה אותם אותיות. אדם חופשי לא מפחד לחפש איפה אפשר לצמוח.