מהי חשיבות שיחות אישיות באופן כללי:

יש לדעת כי השפעת המחנך היא לאו דווקא בשיחות האישיות, אלא בתכנים. ככל שהדרך שלו כמנהיג הכיתה ברורה יותר, אז צריך פחות בירור אישי.

המחנך משקיע יותר בבניית הקבוצה ואז הפרט מתרומם לקבוצה.

אסור שמחנך יזדקק לתלמידים שיבואו לדבר איתו, על מנת שירגיש שהוא מחנך טוב.

מחנך צריך להיות שמח לעזור, ומאפשר, אך לא הוא זקוק לתלמיד, אלא התלמיד זקוק לו.

צריך לפתוח פתח ואם התלמיד ירצה- הוא יכנס.

 

היחס לקשיים ולמצבי משבר של תלמידינו:

אין לנו שליטה על תנאי החיים של התלמידים. אנחנו לא מבינים למה קרתה צרה. יש לנו אמון בקב"ה שעִם המַכָּה, הוא נותן את התרופה. עם הקושי הוא נותן את הכוח!

את הרעיון הזה, המורה צריך לשדר לתלמיד שנמצא במצוקה על מנת לעזור לו להתגבר על הקושי.

§         המורה נותן כוח- צריך לתת כוח. לא להחליש. לא לשדר לתלמיד שהוא נמצא במקרה קשה, כי מי שנמצא בסיטואציה מסוימת, יש לו את הכוח להתמודד. שדר לו אמון בכוחותיו.

§         להקשיב ולא לוותר- אל תתן לו לגיטימציה להתנהגות שלילית/ לא רצויה, בגלל "מצב קשה". צריך להבין את ההבדל בין להבין את המצב לבין לוותר לו. חייבים להקשיב לו על מנת להבין ורק אחר כך אפשר לתת פתרונות.

§         התייחסות נכונה למצב- אמנם את לו את הבחירה שקושי ש'נופל' עליו, אך יש לו את הבחירה כיצד להתייחס אל הקושי. להחליט אם הקושי הזה יפיל אותי או יצמיח אותי. אסור לו להרגיש קרבן של המציאות. צריך לשדר לו שהוא שולט על האושר שלו, בכך שהוא בוחר כיצד להסתכל על המציאות. כשאדם נמצא במצב של 'קרבן' הוא מפרש את המציאות בצורה מעוותת. צריך לחיות את מכלול היופי של החיים ולא את הקושי.

§         להתקדם מתוך הקושי- לגלות לתלמיד שהאסון הוא לא מכשול, אלא מקום שאפשר להתקדם ממנו ויש לו את הכוחות.

§         בחירה חופשית- אדם הוא יצור חופשי , יוצר, אלוקי- יש לו כוח יצירה והשפעה אדירה על המציאות. הוא חייב לומר לעצמו: "אני לא חייב לסבול". המציאות הזו לא מכריחה אותי לסבול דווקא.

§         שדר של אמון- להציב רף כמו של שאר בני הכיתה, לילד שנמצא במשבר. אמנם לא נוח לו לעמוד ברף הזה והוא ישכנע אותך לרחם עליו. אבל אתה שדר אהבה והבנה ויחד עם זה הצב את הרף הגבוה, כך הוא יחוש שאתה בוטח בו שהוא מסוגל לעמוד בו.