- 14 במרץ 2018
- זמן קריאה 2 דקות
"אמא שלי נמצאת במצוקה כלכלית לא פשוטה.
זה לא שאין לה הכנסה, יש לה, ואפילו סבירה. הנקודה היא שהיא מבזבזת את כל הכסף מיד בתחילת החודש על שטויות, ואז היא מגיעה למצב שאין לה כסף לדברים בסיסיים והיא מבקשת מאיתנו הילדים כסף, וגם אותו היא מבזבזת על שטויות. דיברתי איתה, והגענו להחלטה שהחשבון שלה יהיה מנוהל בבנק הדואר, שם אי אפשר להיכנס למינוס, וחוצמזה חלק מהכסף שלה עובר אוטומטית לחשבון אחר, ורק אני יכולה "לשחרר" לה את הכסף הזה, לפי שיקול הדעת שלי. העניין הזה מוביל הרבה פעמים לויכוחים בינינו ולכך שהיא כועסת עלי שאני משתלטת עליה.
מה דעתך? זה כיבוד הורים? מה אני צריכה לעשות?"
בחיים אנחנו נפגשים לעיתים בסיטואציות מורכבות, שבהן אנחנו נדרשים לטפל בהורינו או לעזור להם בדברים שבהם הם פחות מבינים. איך עושים את זה נכון?
מצד אחד- ברור שהבת בסיפור עושה הכל כדי לעזור לאמא שלה, שנמצאת במצוקה. מצד שני, יש פה ניחוח קל של התנשאות ואפילו שיפוטיות כלפי האמא- "את לא מסוגלת לשלוט בעצמך, ולכן אני צריכה לקחת את האחריות על הנושא ולהחליט במקומך איך להתנהל".
בגמרא מסופר על אימו של רבי טרפון שירדה לטייל בחצרה בשבת, ולפתע נקרע שרוך נעלה.
הלך רבי טרפון והניח את שתי ידיו תחת כפות רגליה והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. לכאורה, לא ברור למה רבי טרפון מתנהג בצורה משונה (ומכאיבה...) כל כך. הרי מן הסתם הוא היה גבר חזק, הוא היה יכול לשאת אותה בזרועותיו ולהביא אותה לביתה, ולמה הוא שם את ידיו תחת כפות רגליה?
כשרבי טרפון שם את ידיו תחת רגלי אימו, הוא עוזר לה, אבל "מלמטה", ברור שהוא מתחתיה. היא נשארת זקופה, והוא מתכופף. בעוד שאם הוא מרים אותה בזרועותיו- הוא נמצא "מלמעלה" בעמדת החזק, והיא כמו תינוקת, חלשה לעומתו. רבי טרפון שומר על המיקום שלו מול אמא שלו, גם בזמן שהוא עוזר לה, ולא מתבלבל לגבי המקום הנכון שלו מול אימו.
ובחזרה לשאלה שבה פתחנו. גם עזרה להורים יכולה לבוא "מלמעלה" ממקום מתנשא, מעמדה פטרונית כי אני חזקה יותר, מבינה ויודעת יותר טוב מהורי, ויכולה לבוא "מלמטה" ממקום של ענווה, מעמדה של נתינת שירות להורים, בשמחה על הזכות שיש לי להחזיר להורי מעט ממה שאני חייבת להם על כל הטוב שעשו עבורי. להיות "קביים", להיות מי שההורה יכול להשען עליו, אך ברור שהמשענת היא מתחת להורים.
לכן העבודה צריכה להיות בדיוק של המיקום שממנו אני פועלת, ופחות במה שאני עושה בפועל. גם מי שממלא טפסים עבור הוריו יכול להיות בעמדה של "המבין" מול הוריו "הבורים", (=מלמעלה) ויכול לעשות את אותו מעשה בדיוק מעמדה של המזכירה, שברור לה מי הבוס גם כשהיא ממלאת את הטפסים הנדרשים לו במשרד.
ואיך אדע אם אני במקום? האמת שאף אחד חוץ ממני לא יכול לדעת. העניין תלוי בכוונת הלב, וכפי שאנחנו יודעים, הכוונה "עוברת", ומורגשת היטב ע"י ההורים.
שנזכה!
