מכתב מאבא ליועץ חינוכי

        ~נכתב ע"י רותי גודמן, תלמידה של אהובה~

בס"ד

לכבוד הרב ...

הרבה חשבתי על מה שאמרת לי. אולי כן צדקת. בני ירד מהדרך כי הוא גדל ללא מספיק חום ואהבה, ולא הבנתי אותו ואת הצרכים שלו. כי כנראה הוא באמת שונה ממני ומשאר אחיו. וחנוך לנער על פי דרכו, ולא חינכתי אותו על פי דרכו. והתוצאות בהתאם. זהו מה שאמרת לי, ויתכן שאתה צודק, ואין סיבה אחרת להתנהגותו.

אבל מה שהפריע לי הוא שבדרך כלל אני כן בן אדם אדם טוב לב, וחושב על הזולת, וכמה ימים הייתי מוטרד מזה, מדוע לא הבנתי את בני? למה לא הענקתי לו את החום ואהבה שהוא היה צריך?

ולאחר הרבה מחשבה הגעתי למסקנה שאני לא אשם בזה. אני גדלתי לאבא שכל היום היה בעסק (היה לו רשת חנויות), ולא אגזים אם אומר שהוא לא התייחס אלי משבת לשבת, וגם בשבת עצמה בקושי. הרגשתי שהעסק שלו חשוב יותר ממני. ועל כן מבית כזה יצא יצור כמוני. ולכן אין האשמה תלויה בי. אם מישהו אשם זהו אבי.

אבל לא הייתי רגוע בזה, שאני נולדתי לאבא רע! נכון שהוא לא התייחס אלי, אבל לא ראיתי אותו כאדם רע, ועל כן אמרתי לא יתכן שאבי יהיה אחרת, הלוא הוא גדל לאבא (סבא שלי) קר ומופנם, בקושי התייחס אליו, והיה לו פחד ממנו. נו, ללא חינוך כלל כך יצא אבי.

ומה תגיד שסבא שלי היה פליט שואה, ולכן הוא היה כך. לא. הסבא רבה שלי הלך לגור באמריקה כעשר שנים לפני פרוץ המלחמה, וכיודע השואה לא הגיע לאמריקה. והוא גדל בסביבה נורמאלית, ואם הוא לא אשם כנראה שאביו אשם, אבל גם לא באשמתו. וככל שאני חושב על זה יותר, אני מוכרח לומר שטיטוס אשם. כשהחריב את בית המקדש והרג אלפים ורבבות, והסבא רבה רבה שלי (שלפני קרוב לאלפיים שנה) היה אז יתום, וכנראה עבר איזה טראומה, יצא ממנו מה שיצא ממנו, וההמשך בהתאם!

אבל אני רגוע, כי אני בחברה טובה, אברהם אבינו ויצחק אבינו גם לא הצליחו בחינוך. חבל שלא נולדת בזמניהם, כי הם היו שואלים אותך והיית מדריך אותם, ואז לא היינו מתביישים מדוד ישמעאל ודוד עשיו. ולא היינו סובלים מגרמנים והערבים!

ויעקב אבינו שסבל ממריבות בין הבנים שלו. אילו היה עושה איתם את שיטת הפירמידה, הכול היה נראה אחרת!

עלי הכהן ושמואל הנביא גם כן לא כל כך הצליחו בחינוך הבנים!

דוד המלך שלא רווה נחת מכל הבנים שלו, במה הוא שגג?

במה טעה שלמה המלך החכם מכל אדם, בחינוך בנו רחבעם?

מה עשה חזקיהו המלך שהצליח להחזיר בתשובה את כל בני ישראל, אבל "זכה" לבן מנשה, שנמנה בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא.

בנו של האלשיך הקדוש פרק עול תורה ומצות.

חבל שכל אלו לא התייעצו עם המחנכים של הדור דעה שלנו, הם היו מצילים את המצב, רק תעשה כמו שהם מדריכים, והכול בטוח!

ורק מי שלא עובד את ה' כל הזמן, ולומד להיות יועץ חינוכי או פסיכולוגיה באיזה אוניברסיטה, אצל חילוני וגוי, מבין בילדים וחינוך!

לפעמים אני חושב לעצמי שהמלאך המחלק נשמות וילדים טעה, ובמקום להניח את הנשמה של בני אצלך או אצל "מחנך" אחר, הוא שם אותה אצלי. אבל למה הוא טעה כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה ילדים אחרים גם כן לא הולכים בדרכי אבותיהם.

בדורות הקודמים היה קיים מושג של "יצר הרע", והיום הוא נעלם. הוא נמצא אצל ההורים בלבד. אבל הילד מונע רק על ידי הוריו, וברוך ה' נולד ללא יצר הרע כלל.

ואסיים בדברי הפחד יצחק (פורים ענין כ"ט):

מהלך הדברים כך הוא, כשם שבסדור עיקרי האמונה העיקר האחרון הוא בסילוק כח הבחירה שהוא מילת ערלת הלב דאחרית הימים, כמו כן בדרך זה לעומת זה הכפירה האחרונה היא הכפירה בכח הבחירה של האדם. "האדם מוכרח הוא בכל עניניו", זה הוא קול המונה וקול שאונה של המיית הכפירה המשתלטת לעינינו. בהירי העין וזכי הנפש מכירים בדרך הצפייה של "זה לעומת זה" כי בסדור עיקרי הכפירה כפירה זו בבחירה היא הכפירה האחרונה בהשתלשלות מהלכי הכפירה מדור לדור. ועלינו לדעת כי בין כל סוגי הכפירה חולקת היא כפירה זו רשות לעצמה, כי על כן יש בידה של הכפירה הזו לחפות על פניה בשקר של גוון מיופה, שהרי כל עצם-עצמו של כח-הבחירה, מוגדר הוא בזה שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ממילא נמצא כי יש בידה של כפירה בבחירה חיפוי-שקר של כבוד שמים מדומה, כי על ידי הכפירה בבחירה מתבטל ה"חוץ" הזה והכל חוזר לידי שמים. והרי שקר זה הוא הסתירה הכי תהומית לתוקף קדושת האמונה של כנסת ישראל, כי כבוד שמים עולה הוא דוקא מתוך האדם הבוחר בעל החירות של צלם אלקים.