מתכוננים לזוגיות

~סוכם על ידי אפרת לחיאני (שיחה לכיתה י"ב באולפנת אבן שמואל, בחודש "חיים של תורה")~

האם יש רק בן זוג אחד שאפשר לקלוע אליו ורק הוא? או לבחור מהמציאות וזה יכול להיות כמה אפשרויות?

כך או כך עיקר ההצלחה לא איך בחרתי אלא מה אני עושה בבחירה שלי. רגילים לחשוב שאם יחפשו משהו טוב זה יהפוך את החיים טובים יותר. יש כאלה שלא מתחתנים מתוך פחד.

בני זוג יכולים לעשות אחד מהשני מלך או סמרטוט.

מה זה להשקיע בזוגיות?

מה העבודה בזוגיות? אם מבינים שזה העיקר אז ההצלחה יותר גדולה.

בד"כ אנו בררניות מדי ויוצרות מסננת עבה מידי. רוצה שיהיה דוס, אך לא יותר מדי, רציני אך בעל חוש הומור, רגיש אך לא חנון וכו'. כך יוצרים מצב שכל הבחורים נופלים כי מעטים הם גם וגם. יש צורך לחתוך לפי המציאות.  יש סיעתה דשמיא.

איך מחליטים שזה זה?

יש הרגשה אינטואיציה. פעמים רבות אנו מתאהבים במי שאיננו יכולים לבחור. למשל בבחור שפחות ממני בעניין הדתי. על אף שאני יודעת שאפסול אותו אני נותנת לעצמי להתאהב בו. וכן להפך מסרבת דווקא למי שאני מבינה שכלית שהוא מתאים לי כי לא התאהבתי בו. וכך נוצר מתאם הפוך. מה עושים ? איך בוחרים?

האדם בנוי ממח - שכל , לב - רגש  ,כבד - יצר - מקום נמוך.

הדעת המח הוא שצריך להוביל  אותנו. ללא דעת אין אבחנות. מצד שני הרגש הוא כוח חשוב ואסור לחנוק אותו. מצווים אותנו לשמוח לאהוב ולכן יש לנו שליטה על כך. אהבת ה' ע"י התבוננות בבריאה או דרך לימוד תורה ואז מתאהבים. ז"א מפעילים דעת- שכל – מח. תלמד ואז יבא הרגש. הרגש הוא כוח חזק וקשה לפעמים לשלוט עליו. ואז מפעילים שכל. למשל הבחור הזה לא מתאים לי שכלית ולכן לא אתאהב בו. הבחור הזה כן מתאים ולכן אשתדל לאהוב אותו.

איך? ע"י חוויות משותפות, הכרות, שיחות, ראית הדברים הטובים שבו וכו'.

יש לנו בחירה אם לאהוב או לא

הוכחה היא שה' ציוונו על אהבת הזולת. אם הדעת חזקה ההחלטה תבוא ממקום גבוה ולא נמוך של היצר – המוח.

לדוגמא: באה בת חדשה לכיתה. אם מכוונים ממקום גבוה אומרים: יופי נוכל לעבוד יחד ולתרום אחת לשנייה. אם מכוונים ממקום נמוך היצר היא עלולה לאיים עלי להתחרות איתי ואז עלי לדחות אותה.

אי אפשר להילחם ביצר אלא כובשים אותו. בד"כ היצר הוא רגש פחדן, ילדותי, צריך להרגיע אותו, יש צורך להרפות, לאמר אז מה אם הגיע בת חדשה, מי אמר שזה צריך לאיים עלי? וכו'. האם אני מתנהלת מתוך פחדים או מתוך ערכים?

איך מבררים את הרגש

אם הוא משרת אותי, האם הוא אמיתי? אני שואלת את עצמי למה אני אוהבת את הבחור הזה? האם הרגש ממקום נמוך של אגו. האם אהבתי אליו תלויה בדבר בנתינה שלו ביופי, ברכושו בפרגון שלו בפחד שלי להישאר לבד ? וכו' או שהרגש בא ממקום שכלי גבוה בערכים במידות ביראת שמים של הבחור? אם יש סתירה בין השכל לרגש משמע שאני עובדת מהכבד מהיצרים. אם יש התאמה משמע שהשיקולים הם ממקום גבוה.

לפעמים יש צעירים שמפחדים להתחתן כדי לא לאבד את העצמאות והחופשיות שלהם. חופש זה ערך חיובי אך אם אתה משועבד לו ולא מסוגל להקים משפחה בגללו זה רע. ישנם דברים שהרע והטוב שבהם לא מוחלטים אלא תלויי נסיבות. למשל אנוכיות נתפס כרע אך אם אני כרגע דואגת לעצמי, לומדת ומתפתחת כדי א"כ להטיב עם הזולת הרי שכרגע האנוכיות היא טובה עבורי.

שהבחור ידע לפרגן זה דבר טוב אך השאלה אם אני תלויה בפרגון שלו  אם כן  זה לא טוב עבורי.

כך רגש הוא חייל טוב הוא נתן עוצמות ואנרגיה לבחירה שלנו. אם נפעל מהמח הוא טוב – מלך. אך  אם נפעל מהכבד מהיצרים זה בהפוך אותיות כלם - זה רע.

פעמים רבות אנו מנוהלים לפי חוויות ילדות ולפי הקשר שהיה לנו עם הורינו.

נק' החולשה שלך היא גם נק' החוזק שלך. 

הנק' שמעצבנת אותך מול העולם, החברים, ההורים היא גם הנק' שבה את צריכה תיקון זוהי הנק' שאת צריכה לעבוד עליה. וזה טוב  כי זה מאפשר לך חשיבה בעניין ואחר תהיה אפשרות לתיקון. כשאת מכורה למשהו בצורה מוגזמת באים ההורים ומישרים אותך זה מאפשר לך לעשות תיקון. ההורים שלך הם בהשגחה פרטית מה שאת צריכה כדי לעבור תיקון בעולם. וכך גם בעלך או הסביבה הקרובה.

דרך קבלת הסמכות של ההורים והבעל את לומדת לקבל סמכות של אלוקים.

הכרת הטוב שלך להוריך מעניקה ביטחון כי ההורים זה את. הורנו הם  שורשנו. כך מעריך אדם את עצמו.. אם נתיישר מול הורנו נזכה לקבל את השפע.

 פעם סיפרה בלהה שפר שלאישה מוכה אחת היה אבא שיכור. אמרה לה בלהה לכי דברי עם אביך שיעזור לך מול בעלך. האישה היססה מה יעזור לה אבא שיכור? יום אחד כאשר בעלה נעל אותה בבית ברחה האישה לבית הוריה וסיפרה להם על בעלה. מיד אביה השיכור, שהכיר מקרוב את עולם הפשע, התקשר למשטרה שיסגרו את נמלי התעופה ואכן מצאו את האיש שעמד לברוח מהארץ וכפו עליו לתת לה גט. כך הציל אתה אביה מעגינות. זה הצליח משום שאביה הבין בעניינים הללו וכשהיה צריך הוא התגייס לעזרת בתו.

כך גם בקשר הזוגי. זה שהתחתנו זה מושגח משמים ועכשיו מתחילה עיקר העבודה להבין את עבודת התיקון שלי בעולם הזה כאשר בן זוגי משמש לי כמראה למעשי.

כבר נאמר : "מזוגים לו לאדם לפי מעשיו". לכן אם את מוצאת פסול בבעלך עליך לחפשו אצלך. כשיש קושי מתחילים להאשים את השני. זה כישלון, אי אפשר לנהל ולחנך את בן הזוג. האחריות צריכה להיות לשינוי שלי. בד"כ שיני שלי מאפשר גם לשני להשתנות.

בכל בעיה כל צד יש לו 50% אחריות בעניין. שינוי שלך יוביל לשינוי שלו.

 כך ההבדל בין הגיהנום לגן עדן. בשניהם הידיים קשורות ישר ולא יכולות להתכופף. בגיהנום כל אחד מחכה שהשני יאכיל אותו ואף אחד לא נותן לשני וכך אף אחד לא אוכל. בגן עדן חושבים על השני כל אחד מאכיל את חברו.

אם יש לי יומולדת אני לא יכולה להכריח אותו להביא לי מתנה אך יכולה להביא לו ואז הוא ירמז שגם עליו להביא מתנה.

בני זוג שונים וחייבים להכיל אחד את השני ולקבל ולהתעצם מהשוני. זוהי העבודה. בחירת בן זוג היא ענין אחד אבל העניין העיקרי זה להתעצם ביחס ובאהבה ובחיי השיתוף.

וכך כפי שפתחנו ההצלחה היא לא איך בחרתי אלא מה אני עושה בבחירה שלי.

בהצלחה ושיהיה במזל טוב.