עקרונות בנתינת הוראות וכללים

~חלק נכתב בעזרת הספר "הורים כמנהיגים" של חיים עמית~

1) יציאה מתוך הנחה שסמכות טובה לילדים, ולא כפי שחוששים שהסמכות עלולה לדכא את הילד / לפגוע בנפשו העדינה / לגרם לי להפסיד את הקשר עם הילד / או שתפקידנו לשרת את הילד ולא לדרוש ממנו.

2) נחישות באמירת ההוראות/ הכללים: כלומר, דיבור החלטי ולא מאיים, התייחסות רגועה אך תקיפה. היכולת להיות סמכותי קשורה לשלמות הפנימית שבה נאמרים הדברים. והיא נובעת מבהירות בארבע הנחות יסוד:

א) אמון בזכותי ובחובתי לחנך: הקב"ה הסמיך אותי לחנך ולא יחסו של הילד קובע אם אני ראוי לתפקיד הזה. (להרחבה- אפילו קל שבקלים כיון שהתמנה על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים) ובכלל השאלה- מי מצטרף למי? הילד להורה או ההורה אל הילד? האם ההורה מוביל או מובל?

ב) אמון בתוכן הדברים.

ג) אמון ביכולת של הילד לשאת את ההוראות, הנובעת מתוך אמונה בבחירה החופשית.

ד) אמון ברצון הטוב של הילד: שמעוניין לשמוע (למרות הניסיון הקודם שלנו איתו שמביא אותנו לחשוב ההיפך...) אמון שהילד מעוניין בהנהגה- גם אם כלפי חוץ נראה שלא.

שלמות פנימית זו מתבטאת באכפתיות ושכנוע עצמי עמוק, ובחוסר רגשות אשמה.

3) גיבוי הורי: בני הזוג מגבים אחד את השני. עדיף אבא טועה מלהיות בלי אבא...

4) אמון בעובדה שהורי שלי מדוייקים לי- מאפשר את הביטחון ההורי שלי מול ילדי.

5) נכונות להשתמש בכוח מונעת פעמים רבות את השימוש בו. לעומת הפחד המשתק של "מה אעשה אם הילד לא יעשה מה שאמרתי" מוכנות של ההורה "ללכת עד הסוף".

6) ככל שיש יותר כוח פנימי כך צריך פחות להשתמש בכוח חיצוני.

7) עקביות- כניעה לטרור מגבירה אותו. עקביות מהווה כוח לטווח ארוך.

8) התמקדות- לבחור את הדברים החשובים ביותר ולעמוד עליהם.

9) כשצריך ליצור סמכות רצוי להשתמש בתיאורית "החלונות השבורים" של ג'וליאני. (ראש עיריית ניו יורק ששם פקחים בכל מקום שנתנו קנסות על גרפיטי ושבירת חלונות בלבד ולמרבה הפלא רמת הפשיעה בעיר ירדה) ההיגיון שבדבר: יצירת אווירה של חוק וסדר, והתנהלות של קל וחומר- אם על כאלה דברים קלים קונסים, לא כדאי להסתבך בחמורים...

כשמתחילים שינוי- לא הכל בבת אחת- לבחור נושא אחד לשבוע.

10) בהירות- מונעת שטחים אפורים שמזמינים מאבקים ע"י בחירת מילים, נימת הקול, העומה, ההתכווננות... הוספת "בסדר?" בסיום ההוראה מבטלת את הסמכות! (כשרוצים באמת לבקש, ולהשאיר את ההחלטה בידי הילד- אפשר להוסיף...)

11) הסבר הגיוני קצר. יותר מעשים, פחות דיבורים...

12) ענייניות- החוק מחייב ולא ההורה. זה לא אישי, זה כמו שוטר תנועה, רמזורים... עד כדי האפשרות להיות אמפתיים.

13) תוצאות טבעיות והגיוניות- להשתדל ליצור כללים שהתוצאה מתבקשת באופן טבעי (הכלים לא מודחים -אי אפשר לאכול) או הגיוני- מי שלא מצחצח שיניים- לא מקבל ממתקים.

שימו לב- אם התוצאות מנוצלות כאיומים או שהן כפויות הן הופכות להיות עונשים. (דרייקורס)